קטגוריה: שירה

כָּל שׁוֹשַׁנָּה הִיא אִי
שֶׁל הַשָּׁלוֹם הֲמֻבְטָח,
הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי.

בְּכָל שׁוֹשַׁנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת
צִפּוֹר סַפִּירִית
שֶׁשְּׁמָהּ "וְכָתְתוּ".
וְנִדְמֶה
כֹּה קָרוֹב
אוֹר הַשּׁוֹשַׁנָּה,
כֹּה קָרוֹב
נִיחוֹחָהּ,
כֹּה קָרוֹב
שֶׁקֶט הֶעָלִים,
כֹּה קָרוֹב
אוֹתוֹ אִי –
קַח סִירָה
וַחֲצֵה אֶת יָם הָאֵשׁ.

ניתוח השיר "כל שושנה"

"…השיר "כל שושנה" הופיע בספר "פנאי" (הקיבוץ המאוחד, 1967). זהו שיר לכאורה פשוט, מאחר ואין בו מורכבות ציורית, לשון מפותלת או אסוציאטיביות חידתית. הבחירה בכותרת המכלילה "כל שושנה" רומזת לצמצום אפשרויות באשר למשמעותה הסמלית של השושנה – בחינת כל השושנים הם היינו-הך. אך יחד עם זאת, קריאה בשיר מתוך הישענות על הקשרים שונים, עשויה להעשיר את היצירה בתובנות רבות. "כל שושנה" יכול להיקרא כשיר אהבה, כשיר פוליטי, כשיר מיסטי-דתי וכשיר טבע…".

בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים
הִפְלַגְנוּ
מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ.
עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה לָנוּ
רֵאשִׁית הַזְּמַן
בְּדִמְמַת אִי שֶׁהֵאִיר
יָם
בְּנֵרוֹת –
שָׁם אִמַּצְתָּ אוֹתִי אֶל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב
לִפְנֵי הַכֹּל יָכוֹל
בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם כֻּלָּם
בְּטֶרֶם תִּהְיֶה אֶחָד מִן הָעֵדָה
בַּהֵיכָל
אֶחָד מִן הָעֵצִים
בַּיַּעַר.

בְּיוֹם, בֵּיתָהּ הַקָּטָן כֹּה שׁוֹמֵם,
בְּלֹא יָדִיד, בְּלֹא חָתָן.
בַּלַּיְלָה יִשְׁלֹט בָּהּ אָדוֹן
נַעֲלֶה, נֶאֱמָן.
כְּשֶׁתְּחִלָּה – יְחַבְּקֶנָּה,
כְּשֶׁתִּגְוַע – יְנַשְּׁקֶנָּה,
כְּשֶׁתֵּמוֹת –
יְאַמְּצֶנָּה אֶל לִבּוֹ הַקַּר,
בְּיָדַיִם שֶׁל עָפָר.

כַּאֲשֶׁר הַגּוּף הָרַךְ
מָט לִנְפֹּל
וְהוּא מְגַלֶּה חֶרְדָתְתּוֹ מִפְּנֵי הַקֵּץ
לַנְּשָׁמָה,
מַצְמִיחַ עֵץ הַשִּׁגְרָה הַנָּמוּךְ
שֶׁאָבָק אָכְלוּ
עָלִים יְרֻקִּים פִּתְאוֹם,
כִּי מֵרִיחַ הָאֵין יַפְרִיחַ
הַדּוֹר נָאֶה
וּבְצַמַּרְתּוֹ צִפּוֹר
אֲחֻזַּת קֶסֶם

ניתוח השיר "ציפור אחוזת קסם"